<h1>ספר הפרדס — שער תשיעי</h1>
<h2>דף לג.</h2>
אשה שהניחה תפילין חייבת שתברך כמו האיש, וכן כתב רבי' תם ז"ל וקצת רבני צרפת ז"ל ויש מי שמביא ראיה מדאמרי' בסוף עירובין שמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין, וכן אשתו של יונה שהיתה עולה לרגל ולא מיחו בידיהן חכמים, ואי דמנחי בלא ברכה פשיטא דאין מוחין בידיהן לעשות שום מצות עשה ואע"פ שאינן מחוייבות.
ותו אמרי' התם נשים לאשמועינן דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא, ור' שמעון פוטר בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא הוא, והוא הדין לעבדים דקימא לן כל מצוה שאין האשה חייבת אין העבד חייב בה. וקיימא לן כר' שמעון דאמר סומא חייב ונשים ועבדים פטורין מן הציצית דמצות עשה שהזמן גרמא הוא. אבל הרב ר' יעקב מקורביל ז"ל כתב דאשה פטורה מן הציצית, אבל אם רוצה לברך הרשות בידה, וכן כתב הרב ר' פרץ ז"ל, וכן ראיתי לשר של קוצי ז"ל שכתב משמו של רבי' תם ז"ל דנשים מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא, וכתב הרב ז"ל נשים פטורות מן הציצית ואם רצו לברך יברכו, וכן דעת ר' יום טוב אלשבילי ז"ל. ואינו כן דעת הר"ם במז"ל שכתב נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הציצית מן התורה, ומדברי חכמים שכל קטן שיודע להתעטף חייב בציצית כדי לחנכו במצוות, ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה, וכן שאר מצוות עשה שהנשים פטורות מהן אם רצו לעשות אותה מצוה בלא ברכה אין ממחין בידם. טומטום ואנדרוגינוס חייבין בכולם מספק לפיכך אין מברכין אלא עושין אותן בלא ברכה, עד כאן. והעקר כדברי רבותינו הצרפתים ז"ל. וכן ראיתי שרבי' יעקב החסיד ז"ל שאל מפמליא של מעלה נשים שמברכות בסוכה ולולב ושופר או בשאר מצוות אם היא ברכה לבטלה, והשיבו לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ולך אמור להם שובו לכם לאהליכם וברכו שם אלהיכם והעד מגלה וחנוכה, שמאחר שהיו באותו הנס חייבות בהן ומברכות עליהן, בלולב נמי מצינו שבא לזכר שאין לו אלא לב אחד, ובשופר נמי אמרי' אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות ותמליכוני עליכם וזכרונות שיבא זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר, לפיכך אם באה לברך בלולב ובשופר הרשות בידה, כל זה השיבו לו.
<h2>דף לג:</h2>
התוקע שופר של מצוה בראש השנה חייב לברך קודם התקיעות שתי ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אקב"ו לשמוע בקול שופר, משום שהשמיעה היא עקר המצוה דכתיב והעברת שופר תרועה, ולא כתיב ותקעתם לכם. וכן כתב אדונינו רב האי גאון ז"ל שנוסח הברכה אקב"ו לשמוע בקול שופר ואם תאמר למה אין מברכין על תקיעת שופר כי עיקר המצוה היא התקיעה אע"פ שיוצאין בשמיעה, הגע בעצמך הרי מקרא מגלה שיוצאין בשמיעה ומברכין על הקריאה דהיינו על מקרא מגלה. יש לומר דלא דאמי שופר למקרא מגלה, שעקר כונת מקרא מגלה הוא הקריאה ולפרסם הנס, ואפי' עמי הארץ שאינם מבינים בלשון הקודש אם קורין אותה כהלכה יוצאין ידי חובתן, לפי שהעקר היא הקריאה, ומטעם זה עשרה שקראוה ביחד יוצאין ידי חובתן ואע"ג דתרי קלי לא משתמעי. אבל עקר כונת השופר היא השמיעה ולא התקיעה. אבל שמעתי שבצרפת היו נוהגין על תקיעת שופר. וכן ראיתי לרב ר' יהודה בר יקר ז"ל. ומברך שהחיינו בין ביום ראשון בין ביום שני משום דקימא לן דכיומא אריכתא דמייאן לכל דבר. וכן כתב הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל זה לשונו: ואחר ברכת שופר אומר זמן ואינו נפטר בזמן שאמר בקדוש היום, שזה חובת ביום וזה חובת בשופר, וכן אמרו ביום שני בין בקדוש היום בין בשופר, ששני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן ואין לראשון שום חומרא על השני, עד כאן.
ואין התוקע רשאי לשוח בין תקיעות שמיושב לתקיעות דמעומד, והוא הדין השומעין אסור לשוח בין התקיעות הללו והיכא ששח התוקע בין התקיעות הללו כתבו המפרשים ז"ל שאין צריך לחזור ולברך, ואל יקשה בעיניך תפילין דאמר רב חסדא שח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך, דשאני התם שהם שתי מצות דתפלה של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד אבל הכא שכולן מצוה אחת די בברכה אחת היכא דשח.
והיכא שבירך התוקע בתקיעות דמיושב ונאנס בתקיעות ומנו תוקע אחר תחתיו שישלים התקיעות כתב הרב ר' יהודה אלברגילוני דאין התוקע שני חייב לחזור ולברך, דכבר יצא גם הוא בברכה של ראשון משום שעל השמיעה אנו מברכין, וכן כתב הרב בעל העטור ז"ל. אבל הרב ר' יום טוב אלשבילי ז"ל כתב מי שהתחיל לתקוע ונתקלקלו התקיעות אחר שעשה סימן אחד אינו צריך לחזור ולברך, אבל אם נתקלקלה תקיעה או תרועה של סימן ראשון שתקע בעניין שיש לו לחזור אותו סימן, הרי אותו הסימן הפסק וצריך לחזור ולברך, עד כאן. ואינו מחוור בעיני דהא גרסי' בפרק כיצד מברכין אמר רב טול ברוך טול ברוך אין צריך לברך הביאו מלח הביאו מלח אין צריך לברך, זה הכלל כל שיחה שהיא מעניין הברכה בין בברכת הנהנין בין בברכת המצות אין צריך לחזור ולברך, וכל שכן שהתקיעה היא מעניין הברכה ואע"פ שהיא פסולה, הילכך בין שנתקלקל התקיעה הראשונה או שאר התקיעות אינו צריך לחזור ולברך, כך נראה לי.
